מייקל ג'ורדן
 | ||||||||||||||||||||
| מייקל ג'ורדן, 2014 | ||||||||||||||||||||
| לידה |
17 בפברואר 1963 (בן 61) ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עמדה | קלע | |||||||||||||||||||
| גובה | 1.98 מטרים | |||||||||||||||||||
| מספר | 23, 45, 12, 9 | |||||||||||||||||||
| מכללה | אוניברסיטת קרוליינה הצפונית | |||||||||||||||||||
| דראפט |
בחירה שלישית, 1984 שיקגו בולס | |||||||||||||||||||
| היכל התהילה | נבחר בשנת 2009 | |||||||||||||||||||
| קבוצות כשחקן | ||||||||||||||||||||
|
1984–1993 1995–1998 2001–2003 |
שיקגו בולס שיקגו בולס וושינגטון ויזארדס | |||||||||||||||||||
| הישגים כשחקן | ||||||||||||||||||||
|
6 זכיות באליפות ה-NBA (1991–1993, 1996–1998) 10 זכיות בתואר מלך הסלים (1987–1993, 1996–1998) זכייה באליפות ליגת המכללות (1982) זכייה בפרס נייסמית' (1984) זכייה בפרס ג'ון אר. וודן (1984) | ||||||||||||||||||||
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | ||||||||||||||||||||
| 2001–2003 | וושינגטון ויזארדס | |||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
מייקל ג'פרי ג'ורדן (באנגלית: Michael Jeffrey Jordan; נולד ב-17 בפברואר 1963) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, ששיחק בעמדת הקלע. ג'ורדן, אשר ניצב במקום החמישי ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, נחשב בעיני רבים לכדורסלן הטוב ביותר בהיסטוריה,[1][2][3] וזכה להצלחה רבה שסייעה לפרסומה של ליגת ה-NBA ברחבי העולם בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. הצטרף לשיקגו בולס בעונת 1984/1985, ותוך זמן קצר הפך לאחד הכוכבים הבולטים בליגת ה-NBA. יכולותיו ככדורסלן וכאתלט זיכו אותו בכינויים "אייר ג'ורדן", "הוד אוויריותו", "ישו השחור" ו-"אלוהים".
במהלך הקריירה ג'ורדן זכה במגוון תארים שונים, בין השאר, שש פעמים באליפות ה-NBA במדי שיקגו בולס, ופעמיים במדליית זהב אולימפית במדי נבחרת ארצות הברית. הישגיו האישיים כוללים חמש זכיות בתואר MVP של העונה הסדירה, עשר פעמים חבר בחמישיית העונה, תשע פעמים חבר בחמישיית ההגנה, 14 השתתפויות במשחק האולסטאר, שלוש זכיות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, שלוש זכיות בתואר מלך החטיפות, שש זכיות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וזכייה בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-1988.[4] בנוסף, מחזיק ג'ורדן בשיא ממוצע הנקודות לקריירה ב-NBA עם 30.12 נקודות למשחק, ובשיא של 33.4 נקודות בממוצע למשחק פלייאוף. בשנת 2015, לאור הישגיו יוצאי הדופן ותרומתו לענף הכדורסל, צורף ג'ורדן להיכל התהילה של פיב"א, וב-2016 העניק לו נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה ביותר של ארצות הברית.[5]
ב-2010 רכש ג'ורדן את רוב זכויות הבעלות על זיכיון קבוצת ה-NBA שארלוט הורנטס בתמורה ל-175 מיליון דולר. בכך הפך ג'ורדן לכדורסלן ה-NBA הראשון שהפך לבעלים של קבוצה בליגה, וכן לבעלי הקבוצה היחידי בליגה ממוצא אפרו-אמריקאי. במהלך שנותיו של ג'ורדן כבעלי הקבוצה, ההורנטס לא זכו להישגים מקצועיים משמעותיים, והגיעו רק שלוש פעמים למעמד הפלייאוף.[6] אף על פי כן הצליח ג'ורדן ב-2023 למכור את רוב זכויות הבעלות שלו בקבוצה לפי שווי של כשלושה מיליארד דולר.[7]
בשנת 2023 העריך מגזין פורבס את הונו של ג'ורדן בכשלושה מיליארד דולר, הספורטאי בעל ההכנסה הגבוהה בהיסטוריה.[8]
נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק. אביו, ג'יימס ג'ורדן, עבד כאחראי ציוד, ואמו, דולורס ג'ורדן, עבדה בתחום הבנקאות.[9] ג'ורדן הוא הרביעי מבין חמשת ילדי הזוג. בגיל שבע עברה משפחתו לעיר וילמינגטון שבקרוליינה הצפונית. בעת לימודיו בתיכון התעניין ג'ורדן במשחקי כדורסל, בייסבול ופוטבול, ואף על פי שנופה מקבוצת הכדורסל של התיכון בגיל 16, הצליח להיכנס לנבחרת שנה לאחר מכן, והשתפר באופן ניכר עד שנחשב לאחד השחקנים המובילים בליגת הכדורסל של התיכונים.
ב-1981 זכה ג'ורדן במלגת לימודים באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שנודעה בזכות קבוצת כדורסל הגברים החזקה שלה. כבר בתחילת דרכו התבלט ג'ורדן בכישרונו המיוחד, הצטיין בקבוצה תחת הדרכתו של המאמן דין סמית', ובסיום שנתו הראשונה נבחר לפרשמן (freshman, שחקן השנה הראשונה) העונה של ליגת המכללות. באירוע בולט מאותה תקופה ב-1982, קלע את סל הניצחון מול אוניברסיטת ג'ורג'טאון בגמר טורניר אליפות המכללות בכדורסל. מספר שנים לאחר מכן טען ג'ורדן כי קליעת סל זו הייתה נקודת מפנה מכרעת בקריירה שלו.[10]
ב-1984 זכה ג'ורדן בתואר השחקן המצטיין של ליגת המכללות, לאחר שבכל שנותיו בקבוצה קלע בממוצע 17.7 נקודות למשחק, 54% מהשדה, וקלט בממוצע חמישה ריבאונדים למשחק. זמן קצר לאחר מכן, כשנותרה לו שנה אחת לתום לימודיו, עזב ג'ורדן את הקבוצה ואת האוניברסיטה. באותה שנה השתתף בדראפט ה-NBA, ונבחר על ידי קבוצת שיקגו בולס בבחירה השלישית.[א] עובדה זו הבטיחה לו חוזה בקבוצה. רק ב-1986 חזר ג'ורדן לאוניברסיטה בעקבות פציעה שמנעה ממנו לשחק וסיים את לימודיו.[11]
עוד לפני שהחל את משחקיו בליגה השתתף באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984 כחלק מנבחרת ארצות הברית בכדורסל, תחת המאמן בוב נייט, והוביל אותה, לצד פטריק יואינג, סם פרקינס, כריס מאלין, סטיב אלפורד וויימן טיסדייל, לזכייה במדליית הזהב. השתתפותו של ג'ורדן באולימפיאדה התאפשרה אף שפיב"א אסרה באותה תקופה על שחקנים מקצוענים, כדוגמת שחקני ה-NBA, לקחת חלק בתחרות. האיסור לא חל על ג'ורדן, שעבר רשמית ל-NBA רק מספר חודשים לאחר מכן, ועל כן טרם נחשב למקצוען. במשחק הגמר ניצחה הנבחרת את נבחרת ספרד בכדורסל 91–65, וג'ורדן הוביל את קלעי הקבוצה עם 20 נקודות. לאחר המשחק אמר מאמן נבחרת ספרד, אנטוניו דיאס-מיגל, כי "כוח המשיכה של כדור הארץ אינו פועל כנראה על מייקל ג'ורדן".[12]
קריירה ככדורסלן מקצועני
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות ב-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן הצטרף לקבוצת ה-NBA שיקגו בולס בעונת 1984/1985. הוא הפתיע רבים בכך שכבר בעונתו הראשונה הפך לשחקן מפתח בקבוצה, והוביל במדדי הנקודות, הריבאונדים, האסיסטים והחטיפות. תוך זמן קצר הפך לאחד השחקנים הפופולריים בליגה, וגם אוהדים של קבוצות יריבות היו מריעים לו.[13] חודש אחד לאחר תחילת העונה פורסמה בשבועון "ספורטס אילוסטרייטד" תמונת שער של ג'ורדן תחת הכותרת "כוכב נולד".[14] הוא נבחר לשחק בחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר בזכות יכולתו הגבוהה והפופולריות הרבה שלו. כמה שחקנים ותיקים, כמו אייזיאה תומאס, הביעו את מורת רוחם מכך שכבר בשנתו הראשונה בליגה זכה ג'ורדן לתשומת לב כה רבה, ונמנעו מלמסור לו את הכדור במהלך המשחק. תומאס הכחיש כי המעשה היה מכוון, ובעקבות כך פרצה מחלוקת עזה בליגה שסוקרה בהרחבה על ידי התקשורת.[2] פרשה זו דעכה תוך זמן קצר, ובסופו של דבר ג'ורדן אף נבחר לרוקי השנה. הבולס הצליחו להעפיל לסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו למילווקי באקס והודחו. ג'ורדן סיים את העונה עם ממוצע של 28.2 נקודות למשחק ו-51.5% קליעה מהשדה.[15]
בתחילת העונה השנייה שבר ג'ורדן את רגלו ונאלץ להיעדר ממרבית משחקי הליגה. למרות חסרונו, הצליחו הבולס לעלות לפלייאוף והוגרלו לשחק נגד בוסטון סלטיקס. במהלך הפציעה, שכנע ג'ורדן את הנהלת הבולס שייתנו לו לחזור וללמוד באוניברסיטת צפון קרוליינה, שם הפסיק את לימודיו כשהתחיל לשחק בבולס. לאחר קבלת האישור, שיחק באוניברסיטה כדורסל ללא אישורם או ידיעתם של הנהלת הבולס. לאחר חזרתו מהאוניברסיטה, לא אישר הצוות הרפואי לג'ורדן לחזור ולהשתתף במשחקים, בשל החשש לפציעה חוזרת שעלולה לסיים את הקריירה שלו, אף שג'ורדן היה מוכן לקחת את הסיכון. המאבק הגיע לתקשורת ולאחר לחץ ציבורי הוסכם שיחזור לשחק כל מחצית 7 וחצי דקות בדיוק עד תחילת הפלייאוף, ורק אז הותר לו לחזור באופן מלא וללא הגבלת זמן. באותו פלייאוף קלע בממוצע 43.7 נקודות למשחק. משחקו השני בסדרה היה הטוב ביותר, וג'ורדן קבע בו שיא ליגה העומד עד היום לקליעה של שחקן יחיד במשחק פלייאוף כשקלע בו 63 נקודות.[16] לאחר המשחק אמר כוכב הסלטיקס לארי בירד "אני חושב שראינו היום את אלוהים כשהוא מחופש למייקל ג'ורדן".[17] למרות זאת הפסידו הבולס בכל המשחקים לשחקניה המנוסים יותר של הסלטיקס והודחו מהפלייאוף. הסלטיקס המשיכו לשלב הבא ובסופו של דבר זכו באליפות.
בתחילת עונת 1986/1987 סיים ג'ורדן את תהליך ההחלמה מפציעתו, והגיע להישגים רבים שטרם שוחזרו על ידי שחקן אחר כלשהו ב-NBA. הוא קלע בממוצע 37.1 נקודות למשחק עם 48.2% מהשדה, והיה לשחקן השני בתולדות הליגה שקלע למעלה מ-3,000 נקודות בעונה.[ב][18] בנוסף ליכולת הקליעה הגבוהה שלו הוא הצטיין גם במשחק ההגנה, והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שלזכותו נרשמו 200 חטיפות כדור ו-100 חסימות בעונה אחת. למרות הצלחות אלה, היה זה מג'יק ג'ונסון שקיבל את תואר ה-MVP של העונה הסדירה. הבולס העפילו לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות, אך הודחו פעם נוספת על ידי הסלטיקס.
בשלוש העונות הבאות המשיך ג'ורדן להיות הקלע המוביל של הליגה עם ממוצע של 33.7 נקודות למשחק. בעונת 1987/1988 הוא זכה בתואר ה-MVP הראשון שלו, ואף זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה. הבולס העפילו לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו לדטרויט פיסטונס, שנקטו בטקטיקה שכללה משחק פיזי נוקשה.[2] גם בעונה שלאחר מכן העפילו הבולס לפלייאוף, ובסיבוב הראשון התמודדו מול קליבלנד קאבלירס בסדרה של חמישה משחקים. במשחק החמישי, כשמצב תוצאות משחקי הסדרה היה 2-2, התרחש אחד הרגעים הידועים בקריירה של ג'ורדן; הוא קלע את סל הניצחון עם שריקת הסיום של המשחק המכריע מול קרייג אילו, והבולס העפילו לסיבוב הבא. המשחק עצמו נחשב לקלאסיקה, והתמונה של ג'ורדן קולע את סל הניצחון – אשר זכה לכינוי "הזריקה" (The Shot) – נחשבת לאחת התמונות המפורסמות בתולדות ה-NBA.[19] בסיבוב שאחריו התמודדו הבולס מול ניו יורק ניקס, ולאחר שניצחו גם אותה, עלו לסדרת הגמר של אזור המזרח נגד הפיסטונס. ניצחון בסדרה זו היה מעלה אותם לסדרה על אליפות הליגה, אולם הבולס הפסידו לפיסטונס בפעם השנייה ברציפות, לאחר שזו הציבה שמירה כפולה ומשולשת על ג'ורדן.[20] בעונת 1989/1990 מונה פיל ג'קסון למאמן הבולס במקומו של דאג קולינס. תחת הדרכתו הפכה הקבוצה למגובשת יותר, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אזור המזרח, אך גם הפעם הודחה על ידי הפיסטונס. בעונה זו התבלטו, לצידו של ג'ורדן, גם השחקנים הצעירים סקוטי פיפן והוראס גרנט, ששיחקו עמו גם בעונות הבאות.
תקופת הזוהר עם הבולס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן המשיך לשחק היטב גם בעונות הבאות. בעונת 1990/1991 הוביל ג'ורדן את הבולס לשיא מועדון של 61 ניצחונות בעונה הסדירה, ובזכות כך סיימה הקבוצה במקום הראשון בבית שלה לראשונה מזה 16 שנים. גם בעונה זו זכה ג'ורדן בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר יחד עם סקוטי פיפן. שיתוף הפעולה שהתפתח בין השניים סייע לבולס להגיע להישגים נוספים. במשחקי הפלייאוף של אזור המזרח ניצחו הבולס את ניו יורק ואת פילדלפיה 76', ועלו פעם נוספת לסדרת הגמר של אזור המזרח, שבה התמודדו מול דטרויט פיסטונס. גם הפעם ניסו שחקני הפיסטונס לשמור על ג'ורדן באופן הדוק, אך הוא הצליח להתגבר על השמירה הצמודה והוביל את קבוצתו לארבעה ניצחונות רצופים. לפני סיום המשחק הרביעי בדטרויט ירדו מהמגרש מספר שחקנים של דטרויט, ובהם אייזיאה תומאס, וזאת בשעה שלא היה להם סיכוי גבוה לנצח במשחק. מעשה זה נחשב לפגיעה בקוד ההתנהגות של הליגה, כיוון שבסיום המשחק נהוג ששחקני הקבוצות לוחצים ידיים עם יריביהם, וספג גינויים רבים.[21]
הבולס עלו לסדרת גמר ה-NBA לראשונה בתולדותיהם, והתמודדו מול לוס אנג'לס לייקרס שניצחה בגמר האזור המערבי, ובשורותיה שיחק מג'יק ג'ונסון שהיה אחד השחקנים הטובים בליגה באותה תקופה. הבולס הפסידו במשחק הראשון, ובמהלך המשחק השני ביצע ג'ורדן את אחד מהמהלכים הידועים בקריירה שלו, שהיה אחת מהסיבות שכונה "אייר ג'ורדן".[ג][22] הכדור נמסר לג'ורדן, שניסה לבצע הטבעה. בדרכו לסל עמד שחקן הלייקרס סם פרקינס, ועל מנת להימנע מהיתקלות עמו העביר ג'ורדן את הכדור מידו הימנית לידו השמאלית, וקלע אותו לסל. הבולס ניצחו במשחק זה והמשיכו וניצחו גם בשלושת משחקיהם הבאים וזכו באליפות. ג'ורדן פרץ בבכי לאחר שקיבל לידיו את גביע האליפות הראשון שלו.[23] הוא הצטיין במשחקי סדרת הגמר, וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בהחלטה שהתקבלה פה אחד, לאחר שקלע בממוצע 31.2 נקודות, 55.8% מהשדה ו-84.8% מקו העונשין, קלט 6.6 ריבאונדים, מסר 11.4 אסיסטים, ואיבד את הכדור רק 3.6 פעמים.[24]
ג'ורדן וקבוצתו הצטיינו גם בעונה הבאה, והוביל את קבוצתו למאזן שיא חדש של 67 ניצחונות מול 15 הפסדים.[25] הוא זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, והוביל את הבולס לזכייה נוספת באליפות אזור המזרח לאחר ניצחון בגמר על קליבלנד קאבלירס. בסדרת גמר ה-NBA התמודדו ג'ורדן ושיקגו מול פורטלנד טרייל בלייזרס שהונהגה על ידי קלייד דרקסלר. סגנון המשחק של דרקסלר היה דומה לזה של ג'ורדן, ולפני תחילת הסדרה ניסתה התקשורת ליצור יריבות מדומה בין שני השחקנים.[26] במשחק הראשון בסדרה הצליח ג'ורדן להפתיע פרשני ספורט רבים בכך שקלע 35 נקודות עד תום המחצית הראשונה, כמחציתן באמצעות שלשות.[27] הבולס ניצחו במשחק זה, והסדרה כולה הסתיימה בניצחונה של שיקגו ובזכייה שנייה ברציפות באליפות. ג'ורדן זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וסיים עם ממוצע קליעות של 35.8 נקודות למשחק, 52.6% קליעות מהשדה ו-42.9% קליעות של שלוש נקודות.
בקיץ שלאחר תום העונה השתתף ג'ורדן באולימפיאדת ברצלונה. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם כן, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. הנבחרת זכתה לראשונה לכינוי "הדרים טים" (נבחרת החלומות, Dream Team). הנבחרת זכתה בנקל בתחרות, וג'ורדן זכה, יחד עמה, במדליית הזהב האולימפית השנייה שלו.
בעונת 1992/1993 הפסיד ג'ורדן את תואר ה-MVP של העונה הסדירה לצ'ארלס בארקלי. הבולס עלו לסדרת גמר אזור המזרח והתמודדו מול ניו יורק ניקס. יום אחד לפני אחד המשחקים בסדרה נצפה ג'ורדן כשהוא מהמר באטלנטיק סיטי, וגרם בכך לשערורייה תקשורתית.[28] בשנה שלפני כן הודה כי הפסיד 57 אלף דולר בהימורים.[29] ריצ'רד אסקוינס פרסם באותה תקופה ספר שלפיו היה ג'ורדן חייב לו 1.25 מיליון דולר על משחקי גולף. ב-2005 ראיין העיתונאי אד בראדלי את ג'ורדן בתוכנית "60 דקות", והוא הודה כי באותה תקופה סבל מהתמכרות להימורים, אך אמר כי הדבר מעולם לא הידרדר עד כדי סיכון רמת החיים שלו.[30] דעתו של ג'ורדן לא הוסחה כתוצאה מהשערורייה, שגררה גם בירור משמעתי של הליגה, והוא הוביל את הבולס לניצחון על הניקס. בסדרת גמר הליגה התמודדו שחקני הבולס מול פיניקס סאנס, קבוצתו של צ'ארלס בארקלי. הבולס זכו באליפות השלישית שלהם לאחר שג'ון פקסון קלע את סל הניצחון לקבוצה במשחק המכריע, והוראס גרנט חסם את אחד משחקני היריבה בשניות האחרונות של המשחק ומנע מהפך בתוצאה. למרות זאת, היה זה ג'ורדן שבלט פעם נוספת לכל אורך משחקי הסדרה. הוא קלע בממוצע 41 נקודות למשחק, וזכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בכך הוא היה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA שזכה בתואר זה שלוש פעמים ברציפות.[31]
הפרישה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורדן היה בשיא כושרו בגיל 30, לאחר שזכה עם קבוצתו בשלוש אליפויות NBA רצופות, אך בשנת 1993 התרחשה טראומה בחייו האישיים. ב-23 ביולי חזר אביו, ג'יימס ג'ורדן, מנסיעה ארוכה והחליט לעצור למנוחה בתחנה סמוך לעיירה לומברטון שבצפון קרוליינה. שני צעירים שהגיעו למקום ירו למוות באביו של ג'ורדן וגנבו את רכבו. הצעירים נתפסו תוך זמן קצר ונידונו למאסר עולם.[32] ג'ורדן ואביו היו קרובים זה אל זה, והוא זועזע קשות מהרצח. ב-6 באוקטובר, פחות משלושה חודשים לאחר הרצח, הפתיע ג'ורדן את עולם הכדורסל והודיע על פרישה. הוא נימק את החלטתו בכך שאיבד את הרצון לשחק, והסביר שרצח אביו דחף אותו לקבל את ההחלטה באופן סופי.[33] את השמועה שלפיה השעתה אותו הליגה בשל בעיות ההימורים דחה הנציב דייוויד סטרן מספר פעמים.[34]
הודעתו המפתיעה של ג'ורדן עוררה הדים ברחבי העולם.[35] ההפתעה גברה כשחתם על חוזה עם קבוצת הבייסבול שיקגו וייט סוקס. ג'ורדן צורף לקבוצת המשנה של המועדון מהמיינור ליג, בליגה הנמצאת שתי רמות מתחת למייג'ור ליג. ג'ורדן טען כי אחד מחלומותיו של אביו המנוח היה לראותו משחק בייסבול במייג'ור ליג, והוא החליט לנסות ולהגשים את חלום אביו.[36] הוא התייצב לאימוני הקבוצה ונרשם כשחקן בייסבול בליגה ב-31 במרץ 1994. הבעלים של הווייט סוקס היה ג'רי ריינסדורף, שהיה גם הבעלים של הבולס. ריינסדורף המשיך לכבד את חוזהו של ג'ורדן בבולס גם בתקופת פרישתו.[37] ג'ורדן סיים את קריירת הבייסבול שלו בתחילת 1995 לאחר שהחליט לחזור ל-NBA ולבולס, והודיע על כך ב-18 במרץ בהודעה שכללה רק את המילים "אני חוזר".[2]
החזרה ל-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]שחקני הבולס התקשו לנצח בעונת 1993/1994 שבה ג'ורדן שיחק בייסבול, והודחו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי הניקס. גם בתחילת העונה הבאה הם לא שיחקו היטב, אך עם חזרתו של ג'ורדן הם חזרו לנצח. בתקופה שלאחר חזרתו התמודד ג'ורדן עם כושר גופני ומקצועי בינוני כתוצאה מההיעדרות של שנה וחצי ממגרשי הכדורסל, והופעתו הראשונה הייתה מול אינדיאנה פייסרס ב-19 במרץ, יום לאחר שהודיע על חזרתו. הוא עלה לשחק עם גופייה מספר 45, אף על פי שקודם לכן שיחק עם מספר 23. הוא טען כי הוא שואף לפתוח בתקופה חדשה, וכי המספר הקודם שייך לתקופה אחרת.[2] ג'ורדן הצליח לקלוע 19 נקודות ביותר מ-40 דקות משחק, ולאחר הארכה ניצחה אינדיאנה. המשחק זכה לאחוזי צפייה גבוהים לפי מדד נילסן.[38]
במשחקיו הבאים ניכר היה כי הוא חוזר בהדרגה לכושר המשחק הרגיל שלו, ובמשחקו הרביעי לאחר החזרה, מול אטלנטה הוקס, קלע את סל הניצחון ו-32 נקודות בסך הכול. ב-29 במרץ, ארבעה ימים לאחר מכן, קלע 55 נקודות במשחק החוץ מול הניקס. הוא הוביל את שיקגו לפלייאוף, ובסיבוב השני מול אורלנדו מג'יק הוא נחל את אחד מכשלונותיו הגדולים. שניות אחדות לפני סיום המשחק איבד ג'ורדן את הכדור לניק אנדרסון, שהצליח לקלוע את סל הניצחון לטובת המג'יק. לאחר מכן הוא החמיץ הזדמנות להשוות את המשחק בזריקת שלוש נקודות. לאחר המשחק אמר אנדרסון כי "ג'ורדן לא נראה כמו ג'ורדן הישן".[39] לאחר המשחק החליט ג'ורדן לחזור וללבוש את הגופייה מספר 23, בתקווה כי בכך ישנה את מזלו לטובה. אולם הדבר לא עזר, וג'ורדן ושיקגו הפסידו בסדרה בתוצאה 2-4.[40]
לפני תחילת העונה הבאה ערך ג'ורדן אימונים רבים, והצליח לחזור לכושר משחק מלא. יחד עם דניס רודמן, שהוחתם כשחקן חיזוק בתחילת העונה, הוא הוביל את הבולס למאזן שיא של 72 ניצחונות לעומת 10 הפסדים. ג'ורדן היה הגארד המצטיין בליגה עם ממוצע של 30.4 נקודות למשחק, וזכה בפעם הרביעית בקריירה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. שיקגו לא התקשתה גם בפלייאוף, ועד סדרת הגמר מול סיאטל סופרסוניקס היא הפסידה במשחק אחד בלבד. ג'ורדן הוביל את הבולס לניצחון 4 - 2 בסדרה ולזכייה באליפות נוספת. לאחר הזכייה הוא ישב במשך זמן מה בחדר ההלבשה של קבוצתו כשהוא בוכה, וסיפר כי התרגשותו נובעת מכך שזוהי זכייה ראשונה באליפות לאחר מות אביו, בשילוב העובדה שהזכייה התרחשה ביום האב.[23]
הבולס וג'ורדן המשיכו לנצח משחקים רבים גם בעונת 1996/1997 עם מאזן של 69 - 13. גם בעונה זו הפגין ג'ורדן רמת משחק גבוהה, אך היה זה קארל מלון שקיבל את תואר ה-MVP. בסדרת הגמר התמודדו ג'ורדן ושיקגו מול יוטה ג'אז וקארל מלון. סדרת גמר זו זכורה בעיקר בזכות שני אירועים. הראשון התרחש במשחק הראשון, כשג'ורדן קלע את סל הניצחון לבולס עם שריקת הסיום של המשחק. הרגע השני היה במשחק החמישי, שזכה לכינוי "משחק השפעת".[ד] הוא שיחק למרות עצת רופאיו, והשתתף במרבית המשחק כשהוא סובל מחולשה ומחום גבוה. למרות כל זאת הוא הצליח לקלוע 38 נקודות במשחק, כולל שלשה מכרעת בדקה האחרונה, שבזכותה ניצחה שיקגו בהפרש של שתי נקודות.[41] בסיום המשחק התמוטט ג'ורדן מתשישות, ונפל לזרועות חברו לקבוצה, סקוטי פיפן. המשחק מוכר כיום כ"משחק השפעת". הבולס ניצחו בסופו של דבר בסדרה, וזכו באליפות הליגה בפעם השנייה ברציפות. ג'ורדן עצמו זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.
בעונה שלאחר מכן היה ג'ורדן הקלע המוביל בליגה, וסיים את העונה הסדירה עם ממוצע של 28.7 נקודות למשחק. הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בפעם החמישית בקריירה שלו. ג'ורדן נבחר לחמישיית העונה בפעם העשירית בקריירה שלו, ולחמישיית ההגנה של העונה בפעם התשיעית. הבולס זכו בגמר הפלייאוף של אזור המזרח לאחר סדרה של שבעה משחקים מול אינדיאנה פייסרס שהונהגה על ידי רג'י מילר. בסדרת הגמר הכללית התמודדה שיקגו פעם נוספת מול יוטה ג'אז, ולאחר חמישה משחקים עמדה תוצאת הסדרה על 3 - 2 לטובת שיקגו. במשחק השישי, שנערך ב-14 ביוני 1998, הייתה התוצאה 86 - 83 לטובת יוטה כשנותרו 40 שניות לסיום. ג'ורדן הצליח לקלוע סל כשהוא חולף על פני מספר שחקני יוטה. לאחר מכן היה זה תורה של יוטה להתקיף לכיוון הסל של שיקגו, והכדור נמסר לקארל מלון. ג'ורדן הגיח מאחוריו, חטף את הכדור, ו-10 שניות לפני הסיום הצליח לגבור על בראיין ראסל ששמר עליו, ולקלוע סל ניצחון.[ה][42]
בשנים שלאחר המשחק שודרה קליעת הסל פעמים רבות ברשתות הטלוויזיה. הבולס ניצחו במשחק, וזכו באליפות הליגה השישית בתולדותיהם. ג'ורדן נבחר ל-MVP של סדרת הגמר לאחר שקלע בממוצע 33.5 נקודות למשחק, ו-45 נקודות במשחק השישי הקובע. זכייתו השישית של ג'ורדן בתואר זה היא שיא שטרם נשבר (נכון ל-2021). משחקי הגמר של עונה זו שברו שיא בכך שזכו לאחוזי צפייה גבוהים יותר מכל סדרת גמר אחרת בתולדות הליגה, כאשר המשחק השישי עודנו מחזיק בשיא אחוזי צפייה הגבוה ביותר ביחס לכל משחק NBA אחר בהיסטוריה.[43]
הפרישה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת 1998/1999 הייתה אחת הבולטות בתולדות ה-NBA, והתרחשו בה אירועים רבים. בתחילת העונה הושבתה הליגה למשך 191 ימים, וכתוצאה מכך הוחלט לקצר את העונה ל-50 משחקים בלבד. העונה החלה ב-5 בפברואר 1999, אולם ג'ורדן כבר לא לקח חלק במשחקים. עם סיום חוזהו של מאמן הבולס פיל ג'קסון, ועם עזיבתם של שחקני מפתח בקבוצה כמו סקוטי פיפן ודניס רודמן, החליט ג'ורדן לפרוש בשנית. הוא הכריז על כך באופן רשמי ב-13 בינואר, חמישה ימים בלבד לפני שהתאחדות שחקני ה-NBA חתמה עם הנהלת הליגה על ההסכם הקיבוצי שהביא לסיום ההשבתה.
ב-19 בינואר 2000 חזר ג'ורדן ל-NBA בתפקיד המנהל המקצועי של קבוצת וושינגטון ויזארדס. תפקידו של ג'ורדן היה מקיף, והייתה לו נגיעה כמעט בכל ההיבטים בקבוצה כולל החלטות על החתמת שחקנים. הדעות ביחס לרמתו של ג'ורדן כמאמן מקצועי חלוקות. מחד גיסא, הוא הצליח להביא לשחרורם מהקבוצה של מספר שחקנים יקרים ובלתי אהודים כג'וואן הווארד ורוד סטריקלנד, ומאידך גיסא, הוא מינה למאמן את דאג קולינס (מאמן הבולס לשעבר) שלא הצליח להביא את הקבוצה להישגים. ג'ורדן גם כשל בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2001. הוא בחר בקוואמי בראון שלא הצליח לעמוד בציפיות הגבוהות ממנו, הפגין יכולת בינונית, והועבר בטרייד לקבוצה אחרת לאחר ארבע עונות.[44]
אכזבתו של ג'ורדן מהתוצאות שהשיגה הקבוצה, בנוסף לחוסר יכולתו להשפיע באופן פעיל על המשחקים, הובילו לכך שהוא החל לשקול חזרה נוספת למשחק כשחקן פעיל, אף על פי שעם פרישתו הקודמת הוא טען כי הסיכוי שישוב לשחק קלוש. לאחר שקיבל השראה וחיזוק מחזרתו ל-NHL של מריו למיה, שחקן ההוקי קרח הידוע וידיד שלו, בחורף 2000, החל ג'ורדן באימונים נמרצים שנמשכו במרבית חודשי עונת האביב והקיץ של שנת 2001, לקראת חזרתו לליגה במדי הוויזארדס.[45]
החזרה במדי הוויזארדס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 בספטמבר 2001 הודיע ג'ורדן באופן רשמי כי הוא חוזר למשחק פעיל בקבוצת הוויזארדס. הוא הסביר כי הוא חוזר עקב אהבתו למשחק, ואמר כי יתרום את כל משכורתו למאמצי הסיוע לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר שהתרחשו שבועיים קודם לכן.[46] בעונת 2001/2002 היו פציעות רבות בוויזארדס, אך למרות זאת הצליח ג'ורדן להוביל את הקבוצה, במשך חלק מהעונה, עם ממוצע של 22.9 נקודות למשחק. אולם, הוא ספג פציעה קשה בברך ימין וסיים את העונה לאחר 60 משחקים. הוויזארדס סיימו את העונה עם 37 ניצחונות לעומת 45 הפסדים, תוצאה שלא הספיקה להם כדי לעלות למשחקי הפלייאוף. למרות זאת היה זה שיפור לעומת העונה הקודמת שבה השיגו 18 ניצחונות פחות.
בעונה שלאחר מכן היה ג'ורדן לשחקן היחיד שהשתתף בכל 82 משחקי הליגה של קבוצתו, וב-67 מהם אף היה בחמישייה הפותחת. אף על פי שבמהלך העונה חגג ג'ורדן את יום הולדתו ה-40, הוא הצליח לשמור על כושר משחק מצוין, וקלע בממוצע 20 נקודות למשחק עם 45% קליעה מהשדה. ג'ורדן היה לשחקן המבוגר ביותר בתולדות הליגה שהצליח לקלוע מעל 40 נקודות במשחק, כשקלע 43 נקודות במשחק מול ניו ג'רזי נטס.[47] במהלך התקופה שבה שיחק עם הוויזארדס היא הייתה לקבוצה השנייה בליגה מבחינת מספר הצופים, ובכל משחקי הבית שלה נמכרו כל הכרטיסים.[48] למרות זאת כשלה הקבוצה בניסיונה להעפיל למשחקי הפלייאוף, וג'ורדן הביע חוסר שביעות רצון מרמת המשחק של השחקנים האחרים בקבוצתו. במספר הזדמנויות אף ביקר באופן פומבי חלק משחקני קבוצתו, ובמיוחד את קוואמי בראון.[49]
בפברואר 2003 השתתף ג'ורדן במשחק האולסטאר בפעם ה-14 והאחרונה בקריירה שלו. לאחר שלא נבחר בהצבעת הקהל לחמישייה הפותחת של המשחק, דחה ג'ורדן את הצעתם של השחקנים טרייסי מקגריידי ואלן אייברסון לקבל את מקומם בחמישייה. אולם השחקן וינס קרטר שוכנע לבסוף לוותר על מקומו בחמישייה הפותחת לטובת ג'ורדן.[50] ג'ורדן קלע 20 נקודות במשחק, ובכך הפך ל"מלך הסלים" של משחקי האולסטאר במקומו של כרים עבדול-ג'באר.
בשלהי עונת 2002/2003 הסתמן כי ג'ורדן מתכוון לפרוש סופית מכדורסל, ובשל כך הוא זכה למחיאות כפיים נמרצות בכל מקום שבו שיחק. משחקו הרשמי האחרון ב-NBA היה מול פילדלפיה 76'. ג'ורדן ירד לספסל ברבע השלישי של המשחק, אולם לאחר שהקהל החל לשאוג "אנחנו רוצים את מייק" הוא חזר לשחק למספר דקות נוספות. בסיום המשחק זכה ג'ורדן לתשואות מהקהל, מחבריו לקבוצה ומהקבוצה היריבה.[51] משחקו האחרון של ג'ורדן היה משחק ראווה באולם יונייטד סנטר שבשיקגו מול קבוצתו הקודמת, שיקגו בולס. בסיום המשחק זכה ג'ורדן לטקס פרידה מיוחד, והקהל הריע לו במשך למעלה מארבע דקות.[52] ב-1 באפריל הצהירה מיאמי היט כי בתור אות כבוד לג'ורדן אף שחקן שלה לא ילבש את חולצה מספר 23, וזאת על אף שמעולם לא שיחק בקבוצה זו.[53]
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו ממשחק פעיל האמין ג'ורדן כי יוכל לחזור לתפקידו הקודם כמנהל מקצועי בוויזארדס. אולם, הביקורת שספג בעת כהונתו הקודמת בתפקיד הייתה לו לרועץ, וב-7 במאי 2003 פוטר ג'ורדן על ידי אייב פולין, הבעלים של הוויזארדס. בראיון שנתן מספר שנים לאחר מכן אמר ג'ורדן כי הפיטורים גרמו לו להרגיש כאילו בעלי הקבוצה מעלו באמונו, וטען כי לא היה חוזר לוויזארדס לו היה יודע מראש שזה יהיה המצב.[30]
בשנים שלאחר מכן המשיך ג'ורדן לשמור על כושרו והקדיש את זמנו למשפחתו. בזמנו הפנוי הירבה לשחק גולף, ואף השתתף בתחרויות צדקה לידוענים בלבד. הוא הקדיש חלק מזמנו לפיתוח תחביבו כחובב אופנועי כביש, ובשנת 2004 רכש קבוצת רוכבי אופנועי כביש מקצועית שהתחרתה במספר תחרויות בארצות הברית. ב-15 ביוני 2006 הפך ג'ורדן לאחד מהבעלים של שארלוט בובקאטס (לימים שארלוט הורנטס) מה-NBA, וקיבל תפקיד ניהולי הדומה לזה שבו החזיק בוויזארדס, ובפברואר 2010 רכש מידי בוב ג'ונסון את הבעלות המלאה על הקבוצה. לכל אורך התקופה שלאחר פרישתו תרם ג'ורדן חלק ניכר מהונו האישי למטרות צדקה שונות הקרובות לליבו.[54]
ב-6 באפריל 2009 נבחר ג'ורדן להיכל התהילה של הכדורסל. בשנת 2015 הוצג כחבר היכל התהילה של פיב"א.
במהלך עונתו האחרונה של ג'ורדן בשיקגו, צילם צוות של ESPN את הקבוצה. מתן הגישה למתקני הקבוצה הותנה בכך שלג'ורדן תהיה יכולת לשלוט בפרסום החומר. ב-2016, לאחר שנים רבות אישר לבסוף ליצור סדרה על פי הצילומים. הסדרה, "מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון" (The Last Dance), יצאה בנטפליקס ב-2020. שם הסדרה ניתן לה, כמחווה למאמן פיל ג'קסון שידע כמו כל יתר חברי הקבוצה שזאת תהיה שנת האימון האחרונה שלו, וכתב זאת על יומנים שחילק לשחקנים בתחילת העונה וביקש מהם "להנות מהריקוד האחרון" המשותף שלהם יחד וכמילותיו "להנות מהמסע". הסיבה לעזיבתו של פיל ג'קסון נעוצה בעובדה שהבעלים של הקבוצה רצו לפרק את השושלת המפוארת של הבולס ולהתחיל לבנות מחדש. "גם אם תשיג מאזן של 0–82, עדיין זאת תהיה שנתך האחרונה כמאמן הבולס", אמר ג'רי קראוס הג'נרל מנג'ר. בסוף אותה שנה (1998) אכן זכו הבולס באליפות שישית, ובכך תם עידן, והקבוצה התפרקה.
פרופיל כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורדן שיחק בעיקר בעמדת הקלע, אך שיחק היטב גם כסמול פורוורד (בעיקר כששיחק בוויזארדס). במהלך הקריירה שלו הוא התבלט בקור רוחו במצבי לחץ. הוא הכריע משחקים רבים לטובת קבוצתו בשניות האחרונות של המשחק, ושמר על יכולת גבוהה גם כששיחק חולה במקרים אחדים. התחרותיות שבו ניכרה גם בשימוש התכוף ב"טראש טוק" ובמוסר העבודה הגבוה שלו.[55][56]
ג'ורדן היה ידוע כשחקן התקפי מוכשר ביותר. הוא יכול היה לחדור לעבר הסל ולסחוט עבירות רבות משחקני הקבוצה היריבה. ראיה לכך היא העובדה שלאורך הקריירה שלו הוא זרק 8,772 זריקות עונשין, והוא מדורג במקום התשיעי ב-NBA בקטגוריה זו.[57] עם הזמן הוא שכלל גם את יכולתו להתחמק מחסימות של שחקני היריב, בכך שזרק את הכדור לסל תוך כדי קפיצה לאחור.[ו] הזריקה הפכה לאחד מסימני ההיכר הרבים שלו, ולדברי מומחים כמעט שלא היה ניתן לחוסמה.[58] בתחילת הקריירה שלו נמתחה עליו ביקורת שהוא משחק בצורה אנוכית ואינו משתף את חבריו לקבוצה, אך ממוצע האסיסטים שלו בקריירה הוא 5.3 למשחק, ממוצע גבוה המצביע על שיתוף וחוסר אנוכיות. ג'ורדן נחשב לתופס ריבאונד (כדור חוזר) טוב ביחס לעמדה שבה שיחק, עם ממוצע כללי של 6.2 ריבאונדים למשחק. לעומת זאת, אחוז קליעות שלוש הנקודות שלו בשנותיו הראשונות נחשב לנמוך, ובשנתו הראשונה בליגה הוא עמד על ממוצע של כ-17% בלבד. הוא התאמן רבות על מנת לשפר את אחוזי הקליעה מקו השלוש. באמצע שנות ה-90 הוחלט ב-NBA לקרב את קשת שלוש הנקודות ממרחק של 7 מ' ו-24 ס"מ למרחק של 6.7 מטרים.[ז] עובדה זו, בשילוב עם אימוניו, סייעה לג'ורדן לשפר משמעותית את אחוזי הקליעה שלו מקו השלוש עד לממוצע שיא של 42% בעונת 1995/1996 שנחשב גבוהה מאוד יחסית אף לכדורסל המשוחק היום שמתאפיין בקליעה מרובה מקו השלוש ביחס לכדורסל בשנות ה-90.[18]
בנוסף ליכולתו הגבוהה בהתקפה הצטיין ג'ורדן גם כשחקן הגנה. ב-1988 הוא זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ובתואר ה-MVP של העונה הסדירה, ובכך היה לשחקן הראשון שזכה בשני התארים.[ח] יכולותיו הגבוהות בחסימה ובחטיפת כדור סייעו לו לשבור שיאים לשחקנים בעמדת הקלע, והפכו אותו לשחקן הגנה בולט במיוחד. לאורך הקריירה שלו חטף ג'ורדן 2,514 כדורים, נתון שמציב אותו במקום השלישי ברשימת החוטפים המובילים בתולדות ה-NBA לאחר ג'ון סטוקטון וג'ייסון קיד. בזכות 893 החסימות שביצע הוא ניצב במקום הראשון מבין כל הגארדים.[59][60]
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורדן נחשב על ידי אישים רבים כגדול שחקני הכדורסל בהיסטוריה. אזכור שמו[61] ביחס דבר אחר באה לתאר כי הוא הטוב ביותר בתחומו.[62][63][64] שתי אמירות מפורסמות שנאמרו עליו משקפות את השפעתו הרבה על הכדורסל. האחת, היא אמירתו של לארי בירד כי הוא "אלוהים שמחופש למייקל ג'ורדן", והשנייה, של מג'יק ג'ונסון, כי "יש את מייקל ג'ורדן ויש את כל השאר".[65] לאחר פרישתם של בירד, ג'ונסון, ושחקנים ידועים נוספים, הפך ג'ורדן לשחקן המוכר ביותר, ולאחד האנשים שהניעו והובילו את האירועים השונים ב-NBA. הוא היה הקלע המוביל של הליגה במשך 10 עונות, מספר שיא שטרם נשבר. הוא פרש לאחר שקלע 32,292 נקודות במהלך הקריירה, עובדה שמציבה אותו במקום החמישי ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, לאחר קובי בראיינט (מקום רביעי), קארל מאלון (מקום שלישי), קארים עבדול ג'אבר (מקום שני) ולברון ג'יימס (מקום ראשון). מעבר לשבירת שיאים בקבלת תארים בתחום ההתקפה, שבר ג'ורדן גם שיאים בהגנה לאחר שנבחר לחמישיית ההגנה של העונה בתשע עונות לאורך הקריירה, מספר הנחשב לגבוה במיוחד. הוא גם זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה חמש פעמים, בתואר ה-MVP של סדרת הגמר שש פעמים ובתואר ה-MVP של האולסטאר שלוש פעמים. נתונים אלה הופכים את ג'ורדן לשחקן בעל הפרסים הרבים ביותר בתולדות ה-NBA מאז ומעולם.
השפעתו של ג'ורדן על הכדורסל ניכרה גם לאחר שפרש ממשחק פעיל. נאמר כי שני ניצחונותיו המרהיבים בתחרות ההטבעות של ה-NBA ב-1987 וב-1988 השפיעו על דורות של שחקנים צעירים שבאו אחריו.[66] חיזוק לטענה זו ניתן לראות בעובדה ששחקנים בולטים רבים ששיחקו בליגה אחרי תקופתו של ג'ורדן טענו כי הוא היה מודל לחיקוי עבורם.[67][68] כמו כן, נהגו פרשנים לכנות שחקנים צעירים מוכשרים שהחלו לשחק בליגה בכינוי "מייקל ג'ורדן הבא".[69][70]
אף על פי שמוסכם כי ג'ורדן פעל רבות לקידום המשחק והליגה, נראה כי השפעתו על פופולריות המשחק עצמו בצפון אמריקה הולכת ודועכת. ראיה לכך ניתן למצוא בכך שאחוזי הצפייה בשידורי משחקי הליגה עלו רק כשהיה שחקן פעיל בליגה, וירדו משמעותית בכל פעם שפרש מהמשחק.[71]
ב-2016 העניק נשיא ארצות הברית ברק אובמה לג'ורדן את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[5]
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 בספטמבר 1989 נישא ג'ורדן לחואניטה ואנוי, אותה פגש במסעדה בשיקגו במהלך עונתו השנייה בליגה. לזוג נולדו שני בנים ובת. שני בניו שיחקו כדורסל בליגת המכללות הבכירה, ג'פרי מייקל, במסגרת נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת אילינוי ומרקוס ג'יימס בנבחרת הכדורסל של אוניברסיטת מרכז פלורידה. ב-4 בינואר 2002 הגישו בני הזוג ג'ורדן בקשה לגירושים, אולם זמן קצר לאחר מכן הם יישרו את ההדורים ביניהם וביטלו את הבקשה.
ג'ורדן עלה לכותרות פעם נוספת כאשר נתבע בתביעה אזרחית על סך 5 מיליון דולר על ידי אישה בשם קרלה קנפל, שטענה כי הייתה המאהבת שלו בין השנים 1989 ל-1991, וקיבלה ממנו סכום של 250 אלף דולר דמי שתיקה כדי שלא תפרסם את דבר הרומן בפומבי. קנפל טענה כי היא נכנסה להריון מג'ורדן ב-1991, וג'ורדן הבטיח כי הוא ישלם לה את הסכום שבתביעה, אך לא עשה זאת. בדיקת הורות שבוצעה בילד הוכיחה כי ג'ורדן אינו אביו, וב-21 ביולי 2006 דחה בית המשפט את התביעה.[72][73] באותה שנה הגישו בני הזוג ג'ורדן בקשה לגירושים בפעם השנייה, וטענו כי הם קיבלו את ההחלטה באופן ידידותי ובמשותף.[74] ב-29 בדצמבר ניתן צו של שופט שהפך את הגירושים לתקפים. מקורות שונים טוענים כי חואניטה ג'ורדן קיבלה סכום של כ-168 מיליון דולר במסגרת ההסדר, עובדה, שאם היא נכונה, הופכת את גירושיהם לאחד מהיקרים בהיסטוריה.[75]
באפריל 2013 (בהיותו בגיל 50), נישא ג'ורדן בפעם השנייה, לדוגמנית הקובנית-אמריקאית איווט פריאטו, לאחר שיצאו במשך 6 שנים. בפברואר 2014 נולדו לזוג תאומות.
ג'ורדן מתגורר כיום בביתו בעיירה היילנד פארק שבאילינוי.
ג'ורדן בכלכלה ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרסום הרב לו זכה, בשילוב עם הכריזמה החזקה שלו, הביאו את ג'ורדן להיות אחד הספורטאים המשווקים ביותר בהיסטוריה מאז ומעולם. כבר בתחילת הקריירה המקצועית שלו, בעזרת תיווכו של סוכנו דייוויד פאלק, חתם ג'ורדן על חוזה עם חברת נייקי, שבאותה תקופה הייתה חברת נעלי ספורט אמריקאית מצליחה שלא זכתה להצלחה רבה מחוץ לגבולות ארצות הברית. בחוזה הוסכם כי נייקי תתחיל לייצר קו מיוחד של מוצרי הלבשה בשם "ג'אמפמן" (Jumpman).[ט] הקו כלל דגם חדש של נעליים שאותו פיתחה החברה, ונקרא בשם "אייר ג'ורדן" על שמו. אחת הפרסומות הידועות ביותר שבהן השתתף ג'ורדן לשיווק הנעל כללה את איש הקולנוע ספייק לי, שהופיע כשהוא מחפש את סוד יכולותיו של ג'ורדן ומשתכנע לבסוף ואומר כי "אלו חייבות להיות הנעליים".[76] שיווק הנעל נחל הצלחה כה רבה עד כי החברה לא הצליחה לעמוד בביקוש, והדבר הביא להתפשטות של תופעה בשם "שוד נעליים", שבה אנשים נשדדו מנעליי ה"אייר ג'ורדן" שלהם באיומי אקדח.[77] בעקבות ההצלחה יצרה נייקי מחלקה נפרדת בשם "מותג ג'ורדן" (Jordan Brand), שעסקה בשיווק מוצרי הלבשת ספורט. עד שנת 1998 הסתכמו הכנסות החברה מהמותג בלמעלה מ-2 מיליארד דולר,[78] וסך המכירות נכון ל-2017 עומד על למעלה מ-3 מיליארד דולר בשנה. [79]
ג'ורדן פיתח יחסי עבודה הדוקים גם עם חברת Gatorade, העוסקת בייצור משקאות ספורט, והופיע בלמעלה מ-20 פרסומות מטעם החברה מאז שנת 1991. אחת הפרסומות הידועות ביותר שהוציא ג'ורדן מטעם החברה כללה ילדים ששרו ג'ינגל בשם "להיות כמו מייק".[76] הפרסומות והג'ינגל נחלו הצלחה גדולה בציבור, ובעקבות השותפות עם ג'ורדן הגדילה החברה את נתח השוק שלה ביותר מ-80% בשנים שלאחר מכן.[78] בשנת 1992, השתתף ג'ורדן בווידאו קליפ של מייקל ג'קסון, "Jam". בקליפ, ג'קסון לימד את ג'ורדן איך לרקוד כמוהו וג'ורדן לימד את ג'קסון כיצד לשחק כדורסל. בנוסף הופיעו בקליפ בהופעת אורח הצמד קריס קרוס. ג'ורדן כיכב במסע פרסום לצד דמויות הלוני טונס של חברת האחים וורנר. בשנת 1993, בפרסומת שעשה לחברת נייקי, נראה ג'ורדן כשהוא משחק כדורסל לצד דמויות מהסדרה כנגד חייזרים מצוירים מכוכב מאדים.[80] הפרסומת היוותה השראה ליצירת סרט הקולנוע "ספייס ג'אם", שבו שיחק ג'ורדן לצד דמויות הלוני טונס. בעקבות הצלחתו המסחרית של הסרט, הופיע ג'ורדן במספר פרסומות נוספות לצד הדמויות במהלך השנים שלאחר מכן.
במהלך שנות ה-90 גדלו הפופולריות וההכנסות של ליגת ה-NBA, דבר שהעלה את שווין של כל הקבוצות בליגה. קבוצת שיקגו בולס בלטה בכך במיוחד, לאחר שהגדילה את שוויה ביותר מפי עשרה בין השנים 1986 ל-1998, מ-16.4 מיליון עד למעל 200 מיליון דולר, כאשר ג'ורדן היה מהגורמים העיקריים לכך. בנוסף, כשג'ורדן היה בשיאו מכרה הבולס את כל הכרטיסים לכל משחקיה באופן קבוע, ובכך הגדילה באופן ניכר את הכנסותיה.[81] עובדה זו הפכה את ג'ורדן לאחד השחקנים היקרים ביותר בליגה, כשבשתי עונותיו האחרונות בקבוצת הבולס חתם על חוזה שנתי בשווי של מעל 30 מיליון דולר לעונה.[82]
הסטטיסטיקה והשיאים של ג'ורדן ב-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיאים במשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נקודות - 69, מול קליבלנד קאבלירס ב-28 במרץ 1990.
- ריבאונדים - 19, מול פילדלפיה 76' ב-14 במאי 1991.
- אסיסטים - 17, מול פורטלנד טרייל בלייזרס ב-24 במרץ 1989.
- חטיפות - 10, מול ניו ג'רזי נטס ב-29 בינואר 1988.
- חסימות - 6, מול סיאטל סופרסוניקס ב-2 בדצמבר 1986.
- שלשות - 7, מול גולדן סטייט ווריורס ב-18 בינואר 1990.
- דקות משחק - 57, מול פיניקס סאנס ב-13 ביוני 1993.
סטטיסטיקה כוללת בעונה הסדירה ובפלייאוף ב-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נתון | עונה סדירה | פלייאוף | סך הכל | ממוצע עונה סדירה | ממוצע פלייאוף | ממוצע כללי |
|---|---|---|---|---|---|---|
| נקודות | 32,292 | 5,988 | 38,380 | 30.12 | 33.4. 31.76 | |
| ריבאונדים | 6,672 | 1,152 | 7,824 | 6.2 | 6.4 | 6.25 |
| אסיסטים | 5,633 | 1,022 | 6,655 | 5.3 | 5.7 | 5.32 |
| חטיפות | 2,514 | 376 | 3,272 | 2.35 | 2.1 | 2.31 |
| חסימות | 893 | 158 | 1,051 | 0.83 | 0.88 | 0.84 |
| איבודים | 2,924 | 546 | 3,470 | 2.73 | 3.05 | 2.77 |
| דקות | 41,013 | 7,474 | 48,487 | 38.26 | 41.75 | 38.76 |
| נתון | עונה סדירה | פלייאוף | כללי |
|---|---|---|---|
| אחוז קליעה מהשדה | 49.7% | 48.7% | 49.5% |
| אחוז קליעה מקו השלוש | 32.7% | 33.2% | 32.8% |
| אחוז קליעה מקו העונשין | 83.5% | 82.8% | 83.3% |
סטטיסטיקת קריירה בעונה הסדירה ב-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ^ | = הוביל את ה-NBA בעונה זו |
| * | = זכה באליפות ה-NBA בעונה זו |
| מודגש | = שיא קריירה |
מקור:[83]
| עונה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1984/85 | שיקגו | 82 | 82 | 38.3 | 0.515 | 0.173 | 0.845 | 6.5 | 5.9 | 2.4 | 0.8 | 28.2 |
| 1985/86 | שיקגו | 18 | 7 | 25.1 | 0.457 | 0.167 | 0.840 | 3.6 | 2.9 | 2.1 | 1.2 | 22.7 |
| 1986/87 | שיקגו | 82 | 82 | 40.0 | 0.482 | 0.182 | 0.857 | 5.2 | 4.6 | 2.9 | 1.5 | 37.1^ |
| 1987/88 | שיקגו | 82 | 82 | 40.4^ | 0.535 | 0.132 | 0.841 | 5.5 | 5.9 | 3.2^ | 1.6 | 35.0^ |
| 1988/89 | שיקגו | 81 | 81 | 40.2^ | 0.538 | 0.276 | 0.850 | 8.0 | 8.0 | 2.9 | 0.8 | 32.5^ |
| 1989/90 | שיקגו | 82 | 82 | 39.0 | 0.526 | 0.376 | 0.848 | 6.9 | 6.3 | 2.8^ | 0.7 | 33.6^ |
| 1990/91* | שיקגו | 82 | 82 | 37.0 | 0.539 | 0.312 | 0.851 | 6.0 | 5.5 | 2.7 | 1.0 | 31.5^ |
| 1991/92* | שיקגו | 80 | 80 | 38.8 | 0.519 | 0.270 | 0.832 | 6.4 | 6.1 | 2.3 | 0.9 | 30.1^ |
| 1992/93* | שיקגו | 78 | 78 | 39.3 | 0.495 | 0.352 | 0.837 | 6.7 | 5.5 | 2.8^ | 0.8 | 32.6^ |
| 1994/95 | שיקגו | 17 | 17 | 39.3 | 0.411 | 0.500 | 0.801 | 6.9 | 5.3 | 1.8 | 0.8 | 26.9 |
| 1995/96* | שיקגו | 82 | 82 | 37.7 | 0.495 | 0.427 | 0.834 | 6.6 | 4.3 | 2.2 | 0.5 | 30.4^ |
| 1996/97* | שיקגו | 82 | 82 | 37.9 | 0.486 | 0.374 | 0.833 | 5.9 | 4.3 | 1.7 | 0.5 | 29.6^ |
| 1997/98* | שיקגו | 82 | 82 | 38.8 | 0.465 | 0.238 | 0.784 | 5.8 | 3.5 | 1.7 | 0.5 | 28.7^ |
| 2001/02 | וושינגטון | 60 | 53 | 34.9 | 0.416 | 0.189 | 0.790 | 5.7 | 5.2 | 1.4 | 0.4 | 22.9 |
| 2002/03 | וושינגטון | 82 | 67 | 37.0 | 0.445 | 0.291 | 0.821 | 6.1 | 3.8 | 1.5 | 0.5 | 20.0 |
קריירה
|
1,072 | 1,039 | 38.3 | 0.497 | 0.327 | 0.835 | 6.2 | 5.3 | 2.3 | 0.8 | 30.1 | |
| 13 | 13 | 29.4 | 0.472 | 0.273 | 0.750 | 4.7 | 4.2 | 2.8 | 0.5 | 20.2 | ||
סטטיסטיקת קריירה בפלייאוף ה-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1985 | שיקגו | 4 | 4 | 42.8 | 0.436 | 0.125 | 0.828 | 5.8 | 8.5 | 2.8 | 1.0 | 29.3 |
| 1986 | שיקגו | 3 | 3 | 45.0 | 0.505 | 1.000 | 0.872 | 6.3 | 5.7 | 2.3 | 1.3 | 43.7 |
| 1987 | שיקגו | 3 | 3 | 42.7 | 0.417 | 0.400 | 0.897 | 7.0 | 4.7 | 2.4 | 1.1 | 36.3 |
| 1988 | שיקגו | 10 | 10 | 42.7 | 0.531 | 0.333 | 0.869 | 7.1 | 7.6 | 2.5 | 0.8 | 34.8 |
| 1989 | שיקגו | 17 | 17 | 41.8 | 0.510 | 0.236 | 0.799 | 7.0 | 7.6 | 1.7 | 1.8 | 29.1 |
| 1990 | שיקגו | 16 | 16 | 42.1 | 0.514 | 0.320 | 0.836 | 7.2 | 6.8 | 2.8 | 0.9 | 36.7 |
| 1991* | שיקגו | 17 | 17 | 40.5 | 0.524 | 0.385 | 0.845 | 6.4 | 8.4 | 2.4 | 1.4 | 31.1 |
| 1992* | שיקגו | 22 | 22 | 41.8 | 0.499 | 0.386 | 0.857 | 6.2 | 5.8 | 2.0 | 0.7 | 34.5 |
| 1993* | שיקגו | 19 | 19 | 41.2 | 0.475 | 0.389 | 0.805 | 6.7 | 6.0 | 2.1 | 0.9 | 35.1 |
| 1995 | שיקגו | 10 | 10 | 42.0 | 0.484 | 0.367 | 0.810 | 6.5 | 4.5 | 2.3 | 1.4 | 31.5 |
| 1996* | שיקגו | 18 | 18 | 40.7 | 0.459 | 0.403 | 0.818 | 4.9 | 4.1 | 1.8 | 0.3 | 30.7 |
| 1997* | שיקגו | 19 | 19 | 42.3 | 0.456 | 0.194 | 0.831 | 7.9 | 4.8 | 1.6 | 0.9 | 31.1 |
| 1998* | שיקגו | 21 | 21 | 41.5 | 0.462 | 0.302 | 0.812 | 5.1 | 3.5 | 1.5 | 0.6 | 32.4 |
קריירה
|
179 | 179 | 41.8 | 0.487 | 0.332 | 0.828 | 6.4 | 5.7 | 2.1 | 0.8 | 33.4 | |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיל ג'קסון ויו דלהנטי, 11 אליפויות, תל אביב: מטר הוצאה לאור, תשע"ד 2014. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל ג'ורדן, ברשת החברתית פייסבוק- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
- פרופיל, באתר eurobasket
- פרופיל, באתר פיב"א
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
מייקל ג'ורדן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מייקל ג'ורדן, באתר AllMovie (באנגלית)
מייקל ג'ורדן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- מייקל ג'ורדן, באתר Metacritic (באנגלית)
מייקל ג'ורדן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מייקל ג'ורדן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מייקל ג'ורדן, באתר Discogs (באנגלית)
מייקל ג'ורדן, באתר Songkick (באנגלית)- מייקל ג'ורדן באתר ה-NBA
- מאמר בשני חלקים על ג'ורדן ב"פרויקט אגדות של מנחם לס בפורטל "הוּפְּס": חלק א', חלק ב'
- כיסוי של הפרישה והקריירה של מייקל ג'ורדן באתר הניו יורק טיימס
- פרויקט מיוחד של אתר ה-NBA על ג'ורדן
- מדור מיוחד על מייקל ג'ורדן והקריירה שלו באתר המשותף של CNN וספורטס אילוסטרייטד
- אד בראדלי מ-CBS מראיין את ג'ורדן על כדורסל, הימורים, עסקים ופרטיות
- סקוט סושניק, מספר 23: זה לא רק על כסף, באתר כלכליסט, 19 בנובמבר 2009
- ישי רז, היום בו מייקל ג'ורדן הפך לאלוהים, באתר וואלה, 13 בפברואר 2013
- אלעד זאבי, NBA - למה לעולם לא נשכח את מייקל ג'ורדן, באתר הארץ, 17 בפברואר 2013
ציפי שמילוביץ, מג'יק ג'ורדן, באתר "ידיעות אחרונות", 13 במאי 2020- מייקל ג'ורדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפניו נבחרו האקים אולאג'ואן על ידי קבוצת היוסטון רוקטס וסם בואי על ידי קבוצת פורטלנד טרייל בלייזרס
- ^ הראשון היה וילט צ'מברלין
- ^ באנגלית: Air Jordan, ובתרגום חופשי: ג'ורדן המרחף
- ^ היה זה, ככל הנראה, נגיף או הרעלת קיבה בעקבות פיצה שאכל בלילה שלפני המשחק (גרסה זו נאמרה על ידי מייקל עצמו בסדרה הריקוד האחרון)
- ^ במהלך השנים הועלתה טענה כי ג'ורדן דחף את ראסל, וביצע בכך עבירה, אולם השופט לא שרק לעבירה. המחלוקת האם אכן בוצעה עבירה או לא נמשכת עד היום
- ^ בשפה מקצועית נקראת הזריקה fadeaway jumpshot
- ^ ההחלטה הייתה תקפה בעונות 1994/1995, 1995/1996 ו-1996/1997, ולאחר מכן היא בוטלה וקשת השלוש הוחזרה למרחק של 7.24 מטרים מהסל
- ^ מאז ועד 2020 הצליחו שלושה שחקנים נוספים להגיע להישג זה: האקים אולאג'ואן, דייוויד רובינסון וקווין גארנט. אולאג'ואן הוא היחיד, מלבד ג'ורדן, שזכה בשני התארים בעונה אחת.
- ^ בתרגום חופשי "איש קופץ"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ranking the top 74 NBA players of all time: Nos. 10-1
- ^ 1 2 3 4 5 Michael Jordan, nba.com/history
- ^ Michael Jordan A Tribute: praise from his peers, sportsillustrated.cnn.com
- ^ מלך ההתקפה הוא גם מלך ההגנה, מעריב, 17 במאי 1988
- ^ 1 2 הודעת הבית הלבן על הזוכים במדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016
- ^ NBA Board of Governors approves Michael Jordan's sale of Charlotte Hornets - CBS Chicago, www.cbsnews.com, 2023-07-24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Katherine Hamilton, Michael Jordan Sells Charlotte Hornets To Group Including J. Cole And Eric Church—Reportedly For $3 Billion, Forbes (באנגלית)
- ^ הפרופיל של ג'ורדן, באתר פורבס
- ^ Michael Jordan Biography (1963-), filmreference.com
- ^ qtd. in Lazenby, Roland. "Michaelangelo: Portrait of a Champion". Michael Jordan: The Ultimate Career Tribute. Bannockburn, IL: H&S Media, 1999. pg. 128
- ^ Morris, Mike. "The Legend: A Highlight-Reel History of the NBA's Greatest Player". Michael Jordan: The Ultimate Career Tribute. Bannockburn, IL: H&S Media, 1999. pg. 67
- ^ נבחרת מעולם אחר, מעריב, 12 באוגוסט 1984
- ^ Goldaper, Sam. "Jordan dazzles crowd at Garden", The New York Times, October 19, 1984
- ^ SI cover December 10, 1984, si.com
- ^ Legends profile: Michael Jordan, nba.com
- ^ הסטוריה: 63!, מעריב, 22 באפריל 1986
- ^ God Disguised as Michael Jordan, nba.com/history
- ^ 1 2 "Michael Jordan entry". databaseBasketball.com. אורכב מ-המקור ב-2009-02-11. נבדק ב-2009-03-28.
- ^ nba.com/history, The Shot, accessed February 14, 2007.
- ^ SI.com - Writers - 'Jordan Rules' revisited (cont.) - Tuesday May 29, 2007 11:04AM
- ^ Kalb, Elliott. Isiah Thomas: Leader of the Bad Boys, nba.com
- ^ Wilbon, Michae. Great Shot! Jordan's Best Amazingly Goes One Better, Washington Post, June 7, 1991
- ^ 1 2 Schwartz, Larry. Michael Jordan transcends hoops, espn.com
- ^ 1991 Finals stats, nba.com
- ^ Chicago Bulls, databasebasketball.com
- ^ Sport's Illustrated cover, May 11, 1992. si.com
- ^ Jordan Blazes Away From Long Range, nba.com
- ^ Anderson, Dave. "Sports of The Times; Jordan's Atlantic City Caper", The New York Times, May 27, 1993,
- ^ Brubaker, Bill. "Jordan's Gambling Undergoes Intense Scrutiny Again", The Washington Post, August 1, 1993
- ^ 1 2 Michael Jordan Still Flying High, cbsnews.com, August 20, 2006
- ^ Finals Most Valuable Player, nba.com/history
- ^ Mitchell, Alison. The Nation; "So Many Criminals Trip Themselves Up", The New York Times, August 22, 1993
- ^ Berkow, Ira. "A Humbled Jordan Learns New Truths", The New York Times, April 11, 1994
- ^ Simmons, Bill (February 27, 2006). "Page 2 : Not so Stern after all". ESPN The Magazine
- ^ Thompson, Ian and Ted Rodgers. Europe loses a role model; even in countries where basketball is a minor pursuit, Jordan's profile looms large - includes related article on Jordan's stature in Japan, The Sporting News, October 18, 1993, available at findarticles.com
- ^ Michael Jordan A Tribute: The Jordan Legacy, sportsillustrated.cnn.com
- ^ Araton, Harvey. Basketball; "Jordan Keeping the Basketball World in Suspense", The New York Times, March 10, 1995
- ^ Hausman, Jerry A. and Gregory K. Leonard. "Superstars in the National Basketball Association." Journal of Labor Economics, 15: 587, 1997
- ^ Lawrence, Mitch. Memories of MJ's first two acts, espn.com, September 10, 2001
- ^ Michael Jordan, basketball-reference.com
- ^ Burns, Marty. 23 to remember, sportsillustrated.cnn.com, January 16, 1999
- ^ Greatest Finals Moments, nba.com
- ^ NBA Finals Game 6 nets ratings record for NBC, Jet Magazine, July 6, 1998, available at findarticles.com
- ^ Pollin's decision to cut ties leaves Jordan livid, espn.com, May 9, 2003
- ^ Associated Press. Jordan watched Lemieux's comeback very closely, espn.go.com, October 2, 2001
- ^ Pollin Establishes Education Fund, nba.com, September 9, 2002
- ^ Jordan Pours in History-Making 43, nba.com, February 21, 2003
- ^ NBA Attendance Report - 2003. nba.com
- ^ Associated Press. Bad chemistry left MJ unable to win in Washington, sportsillustrated.cnn.com, April 12, 2003
- ^ Smith, Sam (2003-02-10). "Carter steps aside for Jordan".
- ^ Sixers Prevail in Jordan's Final Game, nba.com, April 16, 2003
- ^ Schy, Steve. Michael Jordan Prepares to Wind Down NBA Career, voanews.com, March 6, 2003
- ^ Heat Retire Jordan's 23, sportsillustrated.cnn.com, April 11, 2003
- ^ Meyer, Gregory. Jordans to pledge $5M to Hales Franciscan H.S., chicagobusiness.com, March 13, 2006
- ^ DeCourcy, Mike. "A suspension for talking trash? Mamma mia!", sportingnews.com, July 21, 2006
- ^ Jackson, Phil. "Michael and Me", Inside Stuff, June/July 1998, available at nba.com
- ^ Career Leaders for Free Throw Attempts, basketball-reference.com
- ^ Brown, Hubie. Hubie Brown on Jordan, nba.com
- ^ Ladewski, Paul. What Does He Do for an Encore?, Hoop Magazine, December 1987, available at nba.com.
- ^ Career Leaders for Steals, basketball-reference.com
- ^ אימרת "הג'ורדן של..."
- ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, צפו בהצגה של גאסול מול צרפת: "אני רוצה את הזהב", באתר מאקו, 18 בספטמבר 2015
- ^ דין אלמס, הג'ורדן של ליברפול: באנפילד מפנטזים על איבה, באתר ONE, 17 בדצמבר 2008
- ^ פפ גווארדיולה: "מסי הוא הג'ורדן של הכדורגל", באתר וואלה, 21 במרץ 2012
- ^ ענת זהר וליבי בגנו, ובק טו בלק, באתר חדשות 13, 6 בנובמבר 2008
- ^ Hubbard, Jan. Michael Jordan interview, Hoop Magazine, April 1997, via nba.com
- ^ Associated Press. James says he'll decide his future soon, sportsillustrated.cnn.com, April 16, 2003
- ^ Wade scoffs at Jordan comparisons, Daily News, June 23, 2006.
- ^ Stein, Mark. Kobe, Hill deal with being the next Michael, espn.com, October 29, 2001
- ^ Isidore, Chris. The next 'next Jordan', money.cnn.com, June 23, 2006
- ^ Rovell, Darren. NBA could cash in if TV ratings soar with Jordan, espn.com, September 23, 2001
- ^ Associated Press. "Judge says Jordan not obligated to pay ex-lover", usatoday.com, June 12, 2003
- ^ Associated Press. "Jordan says woman agreed to $250,000 payment", sportingnews.com, December 17, 2002
- ^ Michael Jordan, Wife to Divorce After 17 Years, people.com, December 30, 2006
- ^ Forbes: Michael Jordan's Divorce Most Costly Ever, foxnews.com
- ^ 1 2 Rovell, Darren. "Jordan's 10 greatest commercials ever", espn.com, February 17, 2003
- ^ David L. Porter, Michael Jordan: a biography, באתר גוגל ספרים
- ^ 1 2 Fortune: The Jordan Effect. The world's greatest basketball player is also one of its great brands. What is his impact on the economy?
- ^ פרופילו של מייקל ג'ורדן, פורבס
- ^ Sandomir, Richard (31 בינואר 1993). "SUPER BOWL XXVII; Where the Roman Numerals Dance With the Dollar Signs". The New York Times.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rovell, Darren. "Cashing in on the ultimate cash cow", espn.com, April 15, 2003
- ^ "Michael Jordan signs deal with Bulls worth more than $30 million", Jet Magazine, September 15, 1997, available at findarticles.com
- ^ Michael Jordan career stats באתר basketball-reference.com
| מייקל ג'ורדן | |||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||
- ערכים מומלצים
- מייקל ג'ורדן
- ניו יורק: אישים
- כדורסלנים אפרו-אמריקאים
- כדורסלנים אמריקאים
- כדורסלני אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
- בחירות דראפט של שיקגו בולס
- כדורסלני שיקגו בולס
- כדורסלני וושינגטון ויזארדס
- זוכי פרס ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA
- משתתפי משחק האולסטאר של ה-NBA
- היכל התהילה של הכדורסל: כדורסלנים
- עסקני כדורסל אמריקאים
- כדורסלני נבחרת ארצות הברית
- עשירים מופלגים אמריקאים
- זוכי פרס ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA
- זוכי תחרות ההטבעות של ה-NBA
- זוכי פרס ה-MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA
- מלכי הסלים של ה-NBA
- זוכי פרס שחקן ההגנה של העונה ב-NBA
- זוכי פרס ESPY: ספורטאי השנה
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- כדורסלנים ב-NBA שגופייתם הופרשה
- חברי היכל התהילה של פיב"א
- אלופים אולימפיים אמריקאים: כדורסל
- שארלוט הורנטס
- כדורסלנים באולימפיאדת ברצלונה (1992)
- כדורסלנים באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)
- מדינת ניו יורק: כדורסלנים
- מנהלי קבוצות ב-NBA
- בעלי קבוצות כדורסל ב-NBA
- שיקגו וייט סוקס
- אמריקאים שנולדו ב-1963